חרדה: תגובה נורמלית במצב לא נורמלי

ד"ר רז גרוס, פסיכיאטר מומחה ופסיכותרפיסט

בתקופות לחוצות חשים רבים בישראל פחד וחרדה. מה ההבדל בין השניים?

פחד, או פוביה בשפה המקצועית, הוא רגש חרדה שמופנה אל משהו ספציפי, קונקרטי, שהחשיפה אליו מפחידה אותנו. אפשר לראות את זה גם בשפה: פחד גבהים הוא פחד ספציפי מגובה רב, ויש גם פחד ממקומות סגורים (קלסטרופוביה), ציבוריים (אגורופוביה), פחד טיסה, פחד מעכבישים, ועוד סוגים רבים של פוביות.
חרדה היא מונח יותר כללי, שמתייחס לביטויים בשתי מערכות: המערכת המנטלית, שבה יש תחושה של אימה וסכנה, וחשש שמשהו רע מאוד עומד לקרות; והמערכת הסומטית (הגופנית), שבה החרדה באה לידי ביטוי בתסמינים פיזיים.
 

האם חרדה היא מצב מתמשך?

בשגרה החרדה פחות נוכחת ומתבטאת בעיקר בדאגנות כרונית, מה שלפעמים מכנים "פולניות". למשל, הילד לא עונה לטלפון ומיד קופצים למסקנות מלחיצות. דוגמה נוספת היא דאגנות בריאותית, כמו אנשים שבטוחים שיש להם סרטן, למרות שכל הבדיקות הנחוצות תקינות.
במצבים טראומתיים, כמו במלחמה, החרדה הרבה יותר נוכחת. אפשר לומר שהחרדה היא תגובה  למצבי סכנה, ועוצמתה נוטה לעלות ככל שהסכנה גדולה יותר. במצבים אלה לחרדה יש תפקיד הישרדותי – כאשר נופלים טילים או חודרים מחבלים ליישוב שלך, סביר להניח שאם תישאר שאנן או שווה נפש כנראה לא תשרוד. בחשיבה היסטורית, לחרדה יש תפקיד הישרדותי באבולוציה של המין האנושי.
 

מה עם מי שלא היה פיזית באירוע אלים או מלחיץ, ועדיין מרגיש שהוא מלא חרדה כשהוא מתעדכן בחדשות?

גם במקרה כזה מדובר בתגובת חרדה, שהיא בגדר תגובה נורמלית למצב לא נורמלי, כזה המסכן את שלומנו ואפילו את חיינו. למשל, מה שקרה ב-7 באוקטובר 2023 הוא לחלוטין לא נורמלי, הברבריות שאנשים נחשפו אליה בזמן אמת היא חסרת תקדים בהיקפה ובאכזריותה בעולם המודרני מאז מלחמת העולם השנייה. אירוע כזה גורם לתגובת חרדה שבאה לידי ביטוי מנטלי, של טלטלה עמוקה ותחושת אימה, וגופני, למשל הפרעה קשה בשינה וחוסר תיאבון.

יש אנשים שמדווחים על ביטוי הפוך – ניתוק רגשי ממה שקורה סביבם. למה זה קורה?

גם זה ביטוי של תגובת חרדה. אנשים חשים נתק מנטלי מהאירועים וקהות רגשית. מצב המכונה דיסוציאציה. פעם היו קוראים לזה "הלם קרב". אנשים כאלה יאמרו "הייתי מנותק, לא הרגשתי כלום". גם זה הישרדותי, בעיקר אם אתה חייב להמשיך לתפקד באותו רגע, להילחם, או לרוץ עם הילדים שלך אל הממ"ד. כדי שהמוח יישאר צלול ויהיה מסוגל לקבל החלטות קוגניטיביות הוא חייב להתנתק מהאימה, עד כדי להיות ממש "על אוטומט", לעתים תוך קור רוח מקפיא. הנתק יכול להיות אפילו מהגוף – "הייתי עם כדור בכתף, המשכתי להילחם, לא הרגשתי כלום. רק כשפסקה הלחימה פתאום הבנתי שאני פצוע". זה מצב הישרדותי בזמן האירוע. זו תגובה נורמלית, אבל היא עלולה להיות בעייתית אם הנתק נמשך גם אחרי האירוע, כי הוא מונע מהמוח לעשות עיבוד של החוויה הטראומתית. אם המוח לא יעבד את החוויה הטראומתית היא ככל הנראה תישאר לאורך זמן ולא נצליח להכחיד את הזיכרון הטראומתי, את הפחד הקשור אליו, ואת ההימנעות הנובעת ממנו. לדוגמה, ניצול מאירוע טרור  יכול לספר: "ניסיתי להימלט, נכנסתי לאוטו ונסעתי. מחבלים ירו על האוטו ויצאתי ממנו והמשכתי לברוח. עכשיו אני לא מסוגל להיכנס בכלל לאוטו". כדי שנצליח להכחיד את הפחד ונחזור לתפקד, ולא נהיה בהימנעות, אנחנו צריכים לעבד את החוויה הטראומטית.
 

אם מישהו לא היה נוכח באירוע אלים אבל נחשף לסרטונים שתיעדו את האירוע ועכשיו סובל מחרדה וסטרס, הוא יכול להיות מוגדר כסובל מפוסט-טראומה?

יש הרבה דיון על רשתות חברתיות והתוכן שנחשפים אליו בהן. ההגדרה של מדריך האבחנות הפסיכיאטרי, ה-DSM, הוא אדם שחווה בעצמו את הטראומה או היה עד לה ישירות. חשיפה דרך אמצעי תקשורת לא נחשבת "רשמית" לטראומה על פי ה-DSM, אבל קשה לשפוט מה משפיע יותר ומה משפיע פחות. יש הרבה מאמרים שלפיהם צריכה לא מוגבלת של הרשתות החברתיות בזמן או לאחר אירועים טראומתיים, בייחוד אלה שניתן לראות בהן זוועות, מגבירה חרדה וסטרס.
 

איך אנשים שנחשפו למראות קשים בסרטונים ובתמונות יכולים להתגבר על החרדה?

בשלבים הראשונים חשוב להיות מוחזק, כלומר לא להיות לבד, למצוא מעגל אמון שאנחנו סומכים עליו, שאיתו אנחנו יכולים לדבר ולשתף, או אפילו לשתוק ביחד, העיקר לא להיות לבד. מעגל כזה יכול להיות מורכב מבני משפחה, חברים, קולגות. גם שני אנשים הם בבחינת מעגל שיתוף.
חשוב גם לדאוג לצרכים הבסיסיים – בעיקר שינה ותזונה. אנשים מספרים "לא ישנתי ולא אכלתי כבר שלושה ימים", וזה יכול להפריע להחלמה מהמצב הטראומתי. יש תקופה של כמה ימים מרגע החשיפה שמצב החרדה והסטרס בעקבות הטראומה הוא נורמלי. אבל אם מצב זה נמשך מעבר לכך, עד חודש מרגע החשיפה, אנחנו מדברים על הפרעת סטרס חריפה (ASD), כאשר הביטוי "חריפה" במקרה הזה מתייחס לאורך הזמן ולא למידת החומרה או העוצמה. כשמכלול התופעות נמשך למעלה מחודש, הרי שמדובר כבר בהפרעת סטרס כרונית, מה שנקרא בעברית הפרעת בתר-חבלתית, או בכינוי המוכר יותר - הפרעת דחק (סטרס) פוסט-טראומטית (PTSD).

איך מבדילים בין התקף חרדה להפרעת חרדה (הפרעת פאניקה)?

הרבה מהסממנים של התקפי חרדה דומים לסממנים של אלה הסובלים מהפרעת חרדה. אבל התקפי חרדה הם ספורדיים, בודדים, והאדם מתפקד בסדר ביניהם. לעומת זאת, בהפרעת חרדה ההתקפים תכופים יותר, וביניהם סובלים מחרדה מהחרדה, כלומר חרדה מפני בואו של ההתקף המצופה שיגיע, תופעה המכונה "חרדת הציפייה".