פאניקה - התקפי חרדה

כולנו עלולים לחוות התקפי פאניקה אקראיים במהלך חיינו (לדוגמה, לפני בחינה חשובה או מתן הרצאה) , אבל לא כל מי שחווה התקפי פאניקה יפתח הפרעת פאניקה.

מהו בעצם התקף פאניקה?

התקף פאניקה מוגדר על-ידי אוסף תסמינים גופניים וקוגניטיביים: דופק מהיר, אי-נוחות או לחץ בחזה, קוצר נשימה או תחושת מחנק, רעד, הזעה, תחושות סחרחורת או תחושות עילפון, בחילה, תחושת חוסר-מציאות, תחושת נימול או עקצוץ בגפיים וגם פחדים ממוות, משיגעון או מאיבוד שליטה. ההתקף עלול להופיע ללא סיבה ברורה או בתגובה לגירוי פנימי או חיצוני ומגיע לשיא בתוך 10 דקות.
 
בתגובה להתקף, מי שחווה אותו עלול לפחד בטעות כי הוא עומד למות מהתקף לב, להתעלף  או להשתגע. פעמים רבות, נתחיל לפחד מהשלכות ההתקפים ונחשוש מהתקף נוסף.

מתי מאבחנים הפרעת פאניקה?

הפרעת פאניקה מתאפיינת על-ידי התקפי פאניקה חוזרים (או הופעה פתאומית של חרדה או אי-נוחות קיצוניים). אדם יאובחן בהפרעת פאניקה כאשר הוא יחווה התקפים חוזרים ובלתי צפויים, המתרחשים ללא טריגר ברור במשך תקופה של חודש, או מצב בו במשך חודש לפחות לאחר התקף הפאניקה הוא חושש מחוויית התקפים נוספים, או קיימת אצלו דאגה מהשלכות ההתקפים, או שינוי משמעותי בהתנהגות בשל ההתקפים.

חלק מהאנשים מתחילים להימנע ממצבים או מקומות או פעילות שבהם חוו התקפי פאניקה בעבר, או שהם חוששים שיחוו בהם התקפי פאניקה גם אם זה לא קרה, כמו הימצאות במקומות הומי אדם , נהיגה ברכב, הישארות לבד בבית. בהדרגה, הימנעות זו יכולה להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד האישי, החברתי, המשפחתי והמקצועי.
 
הפחד מהופעת התקף נוסף, גורמת לסובלים מההפרעה להיות דרוכים, ממוקדים בתחושות הגוף שלהם וערים לכל שינוי. כך למשל, אם הדופק מעט עולה, או שמופיעה אי נוחות כלשהי, זה עשוי להיתפס כסימן לכך שיש סכנה להתקף פאניקה נוסף, ועשויה להופיע הימנעות אפילו מפעולות יומיומיות כתוצאה מכך.
 
לפעמים מתפתחת גם חרדה ממצבים או פעילות שאם במהלכם יתחיל התקף פאניקה, זה עשוי להיות קשה או מביך. אנשים עשויים להימנע מנהיגה, משהייה לבד, מהתרחקות מהבית, ממקומות הומים, מאירועים חברתיים ועוד.
 

מה קורה לנו כשאנו חווים התקף פאניקה?

פחד הוא תגובה לסכנה או איום. זוהי תגובה טבעית של הגוף שמטרתה לעזור לנו להילחם או לברוח מסכנה (Fight or Flight). כשאבות אבותינו חיו במערות, היה חיוני עבורם כשנתקלו בסכנה, שתהיה להם תגובה אוטומטית שתסייע להגיב מידית לסכנה  (לתקוף או לברוח). גם בימינו יש מצבים שבהם זהו מנגנון חיוני. אם לדוגמה אנחנו חוצים כביש ומתקרב אלינו רכב במהירות, חשוב שהגוף שלנו יזהה זאת באופן מידי ויעזור לנו לרוץ מהר. המטרה של הפחד היא לשמור עלינו מפני סכנה.

הטיפול בהפרעת פאניקה

הטיפול המומלץ, שהוכח מחקרית כיעיל ביותר, הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה קוגניטיבית-התנהגותית, טיפול תרופתי או שילוב של שניהם.
בטיפול לומדים להכיר את דפוסי החשיבה שקשורים בהפרעת הפאניקה, ועובדים על שינוי שלהם. במקביל, מסייעים למטופל לתקן מידע שגוי ופרשנויות שגויות של התחושות הגופניות ושל החרדה ממנה הוא סובל.

רבים זוכים להקלה משמעותית מעצם ההבנה של משמעות התקף הפאניקה. בנוסף, בהדרגה, הטיפול מערב חשיפה חיה למגוון של מצבים ופעילויות שעד כה המטופל נמנע מהם או שהייתה לו תלות באנשים אחרים כדי לבצע אותם. החשיפה מערבת בנוסף חשיפות לתחושות הגוף (חשיפות אינטרוספטיביות), המיועדות לייצר באופן שיטתי ומבוקר, את התחושות הגופניות הבולטות אותן המטופל נוטה להרגיש בעת התקף פאניקה. כך, באמצעות חשיפות חוזרות, נוצרת התרגלות לתחושות הגוף ולמידה שדפיקות לב, לדוגמה, אינן מסוכנות. המטופל לומד לפחד פחות מהתחושות שמציפות אותו ורואה כיצד בכל פעם שהחרדה עולה, היא יורדת מעצמה, גם כאשר לא מנסים לשלוט בה.

הסבר פסיכו-חינוכי להתקפי בעתה

פחד הוא תגובה טבעית והכרחית למצב מסוכן שמטרתו להכין את האדם לתגובה מידית לסכנה ולהגן עליו. קרה לך שירדת משפת המדרכה לכביש כשלפתע הגיח רכב במהירות מפינת הרחוב? איך פעלת? קפצת מיד אחורנית כשליבך פועם בחוזקה ונשמתך מואצת? זו דוגמה למצב של סכנה בו מערכת האזעקה מופעלת ומסייעת לך לברוח מהסכנה במהירות וביעילות. ברגע שהרכב יחלוף והסכנה חלפה, דפיקות הלב המהירות ייפסקו ותרגיש רגוע שוב.

כיצד "מערכת האזעקה" שלנו פועלת?

במצבי סכנה, מערכת האזעקה שלנו (בדיוק כמו אזעקה של רכב), הממוקמת במוח באזור הנקרא אמיגדלה, שולחת מסר למדור של עצבים שנקרא מערכת העצבים האוטונומית. למערכת זו שני תת מדורים, שנקראים מערכת העצבים הסימפתטית ומערכת העצבים הפארה סימפתטית. המערכת הסימפתטית היא זו שמכינה את הגוף  לבריחה או התגוננות מהסכנה המערכת הפארה סימפתטית היא שמחזירה את הגוף לפעילות רגילה כשהסכנה חולפת.
  
כאמור, המערכת הסימפתטית היא מערכת ה-F&F שמכינה את הגוף לפעולה, דרך שחרור אדרנלין הגורם ללב לדפוק מהר (כדי להזרים דם לשרירים בעת המנוסה), לגוף להזיע (כדי לקרר עצמו בעת המנוסה), לנשימה להיות מואצת ועוד. ברגע שהסכנה חלפה, המערכת הפארה-סימפתטית מחזירה את הגוף לפעילות רגילה.

יש מקרים בהם מערכת האזעקה מתקלקלת ופועלת בלי סיבה נראית לעין (אזעקת שווא). במקרים אילו של "קלקול במנגנון הפחד" מופיע התקף המכונה התקף פאניקה או בעתה, במהלכו האדם יכול לחוש לפתע ללא סיבה נראית לעין תחושות גופניות הכוללות דפיקות לב מהירות, הזעה, יובש בפה, קוצר נשימה ועוד.

מכיוון שאין סכנה מידית הנראית לעין (חיית טרף, מכונית הנוסעת במהירות וכד'), אנו עלולים בטעות לפרש את התחושות הגופניות כמסוכנות: "אני עומד לחטוף התקף לב, להשתגע". פירושים מוטעים אילו גורמים להפעלת יתר של מערכת האזעקה שמגיבה לסכנה, גם אם הסכנה אינה אמיתית ורק מחשבתית וכך ההתקף מתגבר.

מהלך כזה קרוי "מעגל הפאניקה", שבו הפעלת שווא של מערכת האזעקה גורמת לתחושות גופניות המפורשות באופן שגוי כסכנה (להשתגע, להתעלף) והגורמות להפעלה נוספת של מערכת האזעקה והתגברות התסמינים הגופניים.
 
חשוב לזכור: התקף פאניקה לא יכול  להימשך לנצח ובדרך כלל הוא מסתיים לאחר כ-20-10 דקות. בנוסף, חשוב לזכור שהתקף פאניקה אינו מסוכן. לא מתים ממנו וגם לא משתגעים ממנו וכמו שהוא הופיע כך הוא גם ייסתיים.  זהו בעצם קלקול של "מערכת האזעקה של הגוף", או במילים אחרות: "אל תיכנס לפאניקה זהו רק התקף פאניקה".

>> לפרטים והרשמה לקבוצת טיפול בפאניקה