הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

שם באנגלית: Post-traumatic stress disorder (PTSD) 

מאת: ד"ר מיכאל פולק

חוויה טראומטית יכולה לגרום לזעזוע נפשי. מרבית האנשים חווים קשיים אחרי אירוע טראומטי לאירוע קיצוני. אצל חלק מהאנשים, הקשיים חולפים באופן טבעי ואילו אצל אחרים, הקושי נמשך לזמן רב יותר ויש לבחון צורך בטיפול. 

מהי הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)?

הפרעת דחק פוסט-טראומטית נגרמת בעקבות אירוע קשה, מעורר דחק, מצוקה או פחד. זהו אירוע שבו קיים איום פיזי או רגשי על החיים או הרווחה, המתרחש בבת אחת או באופן מתמשך (מלחמה ותקיפה, אונס, התעללות מינית/ גופנית, אסון טבע, עינויים, תאונה קשה, מוות של קרוב, וכל אירוע שבו החיים נמצאים תחת איום).   
אירוע טראומטי עלול לגרום לזעזוע נפשי. אנשים רבים העוברים אירוע טראומטי חריף, חווים קושי נפשי לאחריו וזוהי תגובה נורמלית לחלוטין. אצל הרוב הגדול, הקושי חולף לרוב אחרי מספר ימים, אך אצל אחרים הוא נמשך זמן רב יותר ובמקרים מסוימים הם מאובחנים ב-PTSD וזקוקים לעזרה מקצועית. 
 

מהם גורמי הסיכון ל-PTSD?

כל אדם שעבר אירוע טראומטי יכול ללקות ב-PTSD, עם זאת, קיימים כמה גורמי סיכון היוצרים רגישות מוגברת.

גורמי סיכון טרם הטראומה עצמה:

• מגדר. לנשים נטייה גבוהה יותר לפתח PTSD

• סטרסורים (גורמי דחק) קודמים בחיים 

• היעדר מערכת תמיכה

• תורשה

• רקע של דיכאון או חרדה

• חשיפה קודמת לאירועים קשים/ טראומטיים (למשל בתקופת הילדות) 

• התעללות או הזנחה בתקופת הילדות 

הטראומה עצמה:

• סוג הטראומה. הסיכוי ל-PTSD עולה אחרי טראומות אונס וקרב 
• חומרת האירוע או משכו. ככל שהאירוע חמור, מפתיע ומזעזע, עוצמתי או ממושך יותר, כך עולה הסיכון ל-PTSD 
• פציעה פיזית במהלך אירוע מעלה סיכון להתפתחות PTSD  
• טראומות ממושכות, אובדן אנשים קרובים במהלך הטראומה 
• אובדן רכוש במהלך הטראומה ואובדן משאבים

אירועים לאחר הטראומה:

אובדן משאבים 

• התמודדות עם פציעה ושיקום 
• היעדר תמיכה ממשפחה, חברים, הסביבה הקרובה והרשויות לאחר האירוע (תחושת נטישה מעלה את הסיכון ל-PTSD ותמיכה וסיוע מפחיתים אותו)
• גורם פיזיולוגי. הדרך שבה המוח מווסת את הורמוני הדחק (סטרס) שהגוף מפריש בתגובה לאירוע הטראומטי
   

מהם התסמינים של פוסט טראומה?

התסמינים נחלקים לארבע קטגוריות:
 
1. תסמינים חודרניים: 

• מחשבות חוזרות ונשנות אודות האירוע

• חוויית האירוע הטראומטי מחדש בצורת  פלשבקים (תמונות, קולות, ריחות) המופיעים בזמן ערות וסיוטי לילה

 
2. תסמינים הימנעותיים: 

• הימנעות מדיבור וחשיבה על הטראומה ומלהרגיש רגשות הקשורים בה

• הימנעויות ממצבים, מקומות וגירויים המזכירים את הטראומה ומעוררים תחושות חרדה: יציאה מהבית, מקומות הומי אדם (מרכזי קניות, מסעדות, אירועים רבי משתתפים), חושך, שהייה לבד בבית, ניחוח כלשהו ועוד

בעוד ההימנעויות מפחיתות מצוקה בטווח הקצר, בטווח הארוך הן מחמירות את הבעיה כיוון שהן מונעות הזדמנות להתגבר על החרדה, מצמצמות את החיים ומשמרות את התפיסה שהעולם מסוכן וכל רגע עלול להתרחש אסון. הדריכות וההימנעות נשמרות והפרעת הדחק הפוסט טראומטית ממשיכה.

3 . תפיסות שליליות על העולם ועל עצמם ורגשות שליליים:

• אמונות שליליות על העולם ועל העצמי ("אני אדם רע והעולם לגמרי מסוכן")

• האשמה עצמית או האשמת אחרים, באופן מעוות ובלתי פוסק, באחריות לאירוע

• רגשות שליליים הקשורים בטראומה הכוללים פחד, בעתה, כעס, אשמה או בושה

• ירידה ניכרת בעניין, תחושת ניתוק וזרות מאנשים אחרים וחוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים (למשל חוסר יכולת להרגיש אהבה, קהות רגשית)

4. תסמינים של עוררות יתר הכוללים: 

• התנהגות רגזנית או תוקפנית

• דריכות יתר

• תגובת בהלה מופרזת לדוגמה סביב רעשים כמו טריקת דלת או נפילת חפץ

• הפרעות בשינה וקשיי ריכוז וזיכרון

לעתים, בחיפוש אחר רוגע, עלול להיווצר שימוש מופרז באלכוהול או בסמים. בקרב ילדים עשויים להתפתח גם הרטבת לילה, נסיגה לשלב התפתחותי מוקדם יותר כמו אי שליטה על סוגרים, היצמדות למבוגרים (חרדת פרידה) ושחזור כפייתי של האירוע דרך משחק ודיבור.

לאורך זמן, התסמינים עשויים להיות מלווים בהפרעות כמו דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית, התמכרויות שונות, הפרעות אכילה ואף מחשבות אובדניות, ולפגוע משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי והתעסוקתי.  
עם זאת, חשוב לציין כי 80%-90% מהאנשים שעוברים אירוע טראומטי מתגברים עליו. האירוע יכול להשאיר בהם חותם, אך הם מחלימים ממנו. 
 

כיצד מאבחנים פוסט טראומה?

האבחנה מסתמכת בעיקר על ראיון קליני מובנה שנעשה על ידי איש בריאות הנפש (פסיכיאטר, פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי קליני). ההערכה כוללת ראיון ומילוי שאלונים ובמקביל בוחנת את קיומן של הפרעות נלוות.
 
עקב בושה, חשש מסטיגמה, חרדה וסיבות נוספות, חלק מהסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית נמנעים מלפנות לעזרה במשך חודשים - לעתים אפילו שנים, וממשיכים לסבול מההפרעה והשלכותיה על תפקודם במישורים שונים (מקצועי, חברתי, משפחתי).

איך מטפלים בפוסט טראומה?

תוכנית הטיפול נבנית לפי צורכי המטופל/ת. ניתן לטפל בהפרעה גם אם עברו שנים מאז האירוע. הטיפול העיקרי הוא טיפול פסיכולוגי ותרופתי והאפשרויות כוללות טיפולים פסיכולוגיים התנהגותיים קוגניטיביים ו-EMDR (שיטה ממוקדת לטיפול באירועי חיים קשים ברמות משתנות).
  
טיפולים אלה נחשבים לקו הראשון בטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית על פי ההנחיות לטיפול במספר רב של מדינות ואירגונים (ההנחיות לטיפול של ארגון הפסיכיאטריה האמריקאי, הבריטי, צבא ארה"ב, משרד הביטחון הישראלי ועוד) והוכחו כיעילים במספר רב של מחקרים מבוקרים. 
 

טיפולי CBT כוללים: טיפולי חשיפה וטיפולים קוגניטיביים

1.  טיפול בחשיפה ממושכת (prolonged exposure) משתייך לטיפול הקוגניטיבי־התנהגותי (CBT): 
מדובר בטיפול קצר בן 15-10 מפגשים בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע. בטיפול ארבעה מרכיבים עיקריים:

• לימוד הרפיה באמצעות תרגילי נשימה

• חינוך לגבי תגובות שכיחות לטראומה

• חשיפה במציאות (In Vivo Exposure)

• חשיפה בדמיון  (Imaginal Exposure)

 
בפגישה הראשונה יוסבר הרציונל של הטיפול תוך לימוד הרפיה באמצעות תרגילי נשימה. במפגש השני, אנו מסבירים על תגובות שכיחות לטראומה ובהמשך מתחילים בחשיפה במציאות.

במהלך החשיפה במציאות, המטפל והמטופל בונים היררכיה של מצבים, גירויים ואובייקטים, מהם המטופל נמנע בעקבות הטראומה ובהדרגה מסייעים לו להיחשף לכל אותם מצבים, גירויים, אובייקטים (לדוגמה: ללכת בהדרגה למקומות הומי אדם, להיחשף לריחות מסוימים וכו').

בחשיפה בדמיון, החל מהפגישה השלישית ועד האחרונה, נבקש מהמטופל להזמין את הזיכרון הטראומטי לחדר הטיפולי ולספר אותו במקום בטוח. דיבור על  הזיכרון הטראומטי בחדר הטיפול, מסייע למטופל לארגן את הנרטיב של הטראומה ובדרך זו לעבד את החוויה הטראומטית, ובכך לשנות תפיסות שגויות שנוצרו למטופל על  עצמו כ"חסר מסוגלות" ולעבד רגשות שליליים שנוצרו בעקבות האירוע, כמו אשמה, בושה, כעס, עצב ופחד. 
היעילות הרבה של טיפול בחשיפה ממושכת הוכחה במחקרים רבים ומבוקרים והטיפול נמצא יעיל במגוון אוכלוסיות ותרבויות ובמגוון סוגי טראומות כמו תקיפה מינית, אנשים שעברו התעללות בילדותם, תאונות דרכים, עינויים, תקיפה, קרב, טרור, אסונות טבע ועוד

טיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT)

נחשב לאחד מהטיפולים מבוססי ראיות הנמצא בשימוש נרחב ביותר. הטיפול כולל אלמנטים של טיפולי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), פרוטוקול הטיפול כולל  12 מפגשים. התיאוריה שמאחורי הטיפול טוענת כי PTSD היא הפרעה של אי-החלמה, שבה האמונות של הסובל לגבי הסיבות וההשלכות של אירועים טראומטיים מייצרות רגשות שליליים חזקים, המונעים עיבוד מדויק של הזיכרון הטראומטי ושל הרגשות הנובעים מהאירועים.

כיוון שהרגשות הם לרוב שליליים וקשים להתמודדות, הסובלים מ-PTSD יכולים לחסום את תהליך ההחלמה הטבעי על ידי שימוש בהימנעות מטריגרים טראומטיים כאסטרטגיה לתפקוד בחיי היום יום. למרבה הצער, זה מגביל את ההזדמנויות שלהם לעבד את החוויה הטראומטית ולקבל הבנה אדפטיבית יותר. CPT משלבת טכניקות קוגניטיביות ספציפיות לטראומה כדי לעזור לאנשים עם פוסט טראומה להעריך בצורה מדויקת יותר את ה"נקודות התקועות" ולהתקדם לקראת החלמה.

EMDR  - הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים

Eye Movement Desensitization and Reprocessing היא שיטת טיפול אינטגרטיבית שנחקרה רבות והוכחה כיעילה בטיפול במבוגרים ובילדים במגוון של תלונות נפשיות הקשורות בין היתר לטראומה ולחרדה. השיטה מסוגלת להביא לעיבוד מהיר של זכרונות טראומטיים, להטבה במצב הקוגנטיבי והרגשי ולהקלה ניכרת בסימפטומים התנהגותיים-גופניים.

כל חוויה חדשה שאנו עוברים, אמורה לעבור תהליך של עיבוד ועיכול כשהמידע החשוב מאוחסן בזיכרון. כאשר אדם עובר אירוע טראומטי או אירוע עוצמתי מדי, המוח לא מסוגל לעבד את המידע, וכך הזיכרון הטראומטי קופא ביחד עם הקולות, המראות, הריחות, הרגשות והתחושות. כל היזכרות יזומה או לא מתוכננת נחווית כקשה, כאילו הוא מתנסה בטראומה שוב בהווה.

טיפול EMDR מתבסס על גירוי כמו הזזת העיניים מצד לצד בזמן שהאדם נזכר באירוע הטראומטי המחשבות הנלוות אליו. השיטה עוזרת להקל ולהקהות את התחושות והרגשות הנלווים לאירוע ולשנות את התפיסה שלו. 

קיימות טכניקות טיפול נוספות שנבדקו באופן מחקרי במידה מועטה יחסית או שיעילותן פחותה יותר, לדוגמה טיפולים לניהול חרדה (Anxiety management therapy), טיפולים באומנות ובפסיכודרמה, טיפול באמצעות בעלי חיים.

טיפול תרופתי

תרופות עשויות להינתן בהתאם לתסמינים ולמצב האישי. הן כוללות נוגדי דיכאון (להקלה של דיכאון וחרדה ולשיפור השינה והריכוז) שמראות יעילות מסוימת עם התסמינים ובעיקר לחרדה, לדיכאון ולהפרעות בשינה. אנו מנסים ככל האפשר להימנע מתרופות היוצרות תלות או התמכרות .

תמיכה

המעגלים האנושיים והחברתיים, מפחיתים מהנטל הנפשי הקשה, מרפאים ומנחמים, תומכים ומסייעים לחזור לשגרה. גם קבוצת תמיכה, הכוללת אנשים הסובלים ממצוקה דומה ויכולים לעזור בהשגת מידע וייעוץ על שיטות טובות להתמודדות. לעתים קרובות מומלץ גם לבני המשפחה והחברים של המטופל לקבל תמיכה בעצמם כדי להתמודד היטב עם המצב, לעבד את רגשותיהם ולסייע כראוי.

האם ניתן למנוע פוסט טראומה?

PTSD היא הפרעה הנובעת מכשל בהחלמה הטבעית מתסמינים המופיעים למרבית האנשים שחוו טראומה באופן מידי לאחר האירוע. זו הסיבה שבסמוך לאירוע, התסמינים הם נורמליים והאדם צריך להיעזר בסביבה הטבעית שלו. מחקרים הראו, כי טיפול בימים הראשונים לאחר טראומה אינו מוסיף.

אם שבועיים לאחר האירוע עדיין יש תסמינים משמעותיים וקשים, מומלץ לפנות להתערבות מסוג CBT על מנת להאיץ את הליך ההחלמה הטבעית ולמנוע התפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית.

ללא טיפול, אצל כ-50% נראה החלמה בשלושת החודשים הראשונים. ניתן להחלים באופן ספונטני וללא טיפול עד כשנה לאחר האירוע. כעבור שנה, הסיכוי להחלמה ללא טיפול הוא נמוך ביותר. כאן, הזמן לא יעשה את שלו. כיוון שההפרעה פוגעת בתחומי חיים רבים, כדאי להגיע לטיפול כבר בחודשים הראשונים כשיש תסמינים. חשוב לציין שהטיפולים יעילים במידה זהה להפרעת דחק פוסט טראומטית כשהטראומה התרחשה לפני זמן קצר לעומת כזו, שהתרחשה לפני עשרות שנים.  

בחזרה לעמוד המרכז הארצי לטראומה נפשית >>

למה לטפל דווקא בשיבא?

בשיבא מרכז גדול ורב מקצועי לטיפול ב-PTSD שביכולתו לתת מענה כולל לטיפול בפוסט טראומה, חריפה או מתמשכת.

מרפאת משרד הביטחון המעניקה שירות לאגף השיקום

המרפאה עוסקת בכל מגוון הטיפולים. במסגרת המרפאה עובדים פסיכיאטרים פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, המציעים טיפול פרטני וקבוצתי, ייעוץ משפחתי וזוגי. דרך המרפאה ניתן להפנות לבית הבטוח ולסדנת גל, מרכז יום למען נכי צה"ל עם פוסט טראומה ממושכת כמרכז שיקום.

מרפאת דרור - מרפאה לטיפול התנהגותי קוגנטיבי

מרפאת דרור מתמחה בטיפולי CBT בהפרעות חרדה , PTSD ו OCD בכלל ובטיפול בחשיפה ממושכת PE בפרט . המרפאה נותנת מענה לנכי צה"ל ובאזרחים 

לפרטים נוספים >>