מהן הפרעות אכילה?

שם באנגלית: Eating Disorders

הפרעות אכילה הן שם כולל לבעיות נפשיות שמתבטאות בעיסוק מוגזם במזון, אכילה, קלוריות ומשקל והן עשויות לכלול הרעבה העצמית, התקפי (בולמוסי) אכילה והקאות. כך הן יכולות לגרום לנזקים פיזיים קשים כגון תת-משקל, פגיעה באיברים פנימיים כמו הלב והוושט, השמנת יתר וסיבוכיה (כגון סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב). לאלו עשויים להתלוות נזקים נפשיים כגון פגיעה חברתית, פגיעה בדימוי הגוף והערך העצמי, דיכאון וחרדה.

הפרעות האכילה שכיחות בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות, אך בעשורים האחרונים עלתה שכיחותן גם בקרב נשים בוגרות וגברים.

מהם גורמי הסיכון?

לרוב מדובר בשילוב של גורמים חברתיים ופסיכולוגיים, ובהם: דגש חברתי-תרבותי על מראה חיצוני ורזון (כביטוי לשלמות והצלחה), סטיגמות שליליות על השמנה, עיסוק באוכל כביטוי לכאב נפשי וקשיים רגשיים ובין-אישיים, הצורך ביצירת עצמאות ונפרדות מההורים, קושי סביב תחילת גיל ההתבגרות, שינויי הגוף וההתעוררות המינית, ודימוי גוף וביטחון עצמי נמוכים.

בנוסף ייתכנו גורמים ביולוגיים כגון הרגלי אכילה לקויים בילדות וקושי בוויסות רגשי (שמוביל לניסיונות ויסות באמצעות אכילה).

מהם סוגי הפרעות האכילה?

הפרעות האכילה העיקריות, כפי שהן מסווגות ב-DSM (ספר האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי), הן:

אנורקסיה נרבוזה(Anorexia Nervosa) : מתאפיינת בתפיסה מעוותת של הצורה, הגודל, המשקל ודימוי הגוף, פחד עז מעלייה במשקל, הפחתה משמעותית של כמות המזון הנצרכת (דיאטת רזון קיצונית), התנהגויות שמשמרות רזון, משקל נמוך משמעותית ביחס לגיל, מין והמסלול ההתפתחותי ואף תת-משקל. חומרת המחלה נקבעת לפי דרגת תת-המשקל.

בולימיה נרבוזה :(Bulimia Nervosa) מתאפיינת בהתקפי זלילה (בולמוס) חוזרים – אכילת מזון רב מהר וללא שליטה – והתנהגות מפצה/ מטהרת לאחר מכן (כגון הקאה יזומה, שימוש לרעה במשלשלים/ משתנים/ אינסולין, ופעילות גופנית מופרזת). זאת פעם בשבוע ומעלה במשך שלושה חודשים לפחות. חומרת המחלה נקבעת לפי ממוצע ההתנהגויות המפצות/ מטהרות. בשונה מאנורקסיה, לרוב ההפרעה לא פוגעת במשקל. 

הפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder): מתאפיינת בהתקפי זלילה ללא התנהגות מפצה המתרחשים אחת לשבוע לפחות במשך שלושה חודשים ומעלה. ההתקפים מתבטאים באכילה מהירה של כמויות מזון גדולות, גם ללא רעב, עד לתחושת מלאות קיצונית ו/או דיכאון, בושה ואשמה.

הפרעת אכילה ספציפית אחרת (Other Specified Eating Disorder): מגוון התנהגויות אכילה לקויות שאינן עומדות בכל קריטריוני האבחון של הפרעת אכילה ספציפית כמו אנורקסיה או בולימיה. התנהגויות אלו עשויות להיות למשל אכילה מופחתת, התקפי זלילה והתנהגות מטהרת/ מפצה. דוגמה להפרעת אכילה ספציפית אחרת היא אנורקסיה נרבוזה אטיפיקלית (Atypical Anorexia Nervosa). אבחנה זו תינתן למשל למטופלים/ות שמפחיתים באכילה, ירדו משמעותית במשקל ופוחדים מאוד לעלות, אך לא נמצאים בתת-משקל לפי ערך ה-BMI (מדד מסת גוף) שלהם (כיוון שמשקלם המקורי היה גבוה מהממוצע).   

הפרעת אכילה לא ספציפית (Unspecified Eating Disorder): כוללת התנהגויות אכילה לקויות אך לא עומדת בקריטריונים של הפרעות האכילה האחרות ולא ניתן לאבחנה ככאלו על בסיס המידע הקיים (למשל מטופלת עם התנהגויות שמאפיינות אנורקסיה אבל בעלת מחזור חודשי סדיר).

ההבדל העיקרי בין שתי ההפרעות הללו הוא עוצמת התסמינים - זו של הפרעת אכילה ספציפית אחרת גבוהה יותר מזו של הפרעת אכילה לא ספציפית. 

הפרעת אכילה נמנעת/ מגבילה (Avoidant/ Restrictive Food Intake Disorder): בררנות קיצונית באוכל ו/או דפוסי אכילה חריגים שאינם נובעים מדימוי גוף שלילי ועיסוק במשקל אלא יותר מגורמים כגון פחד ממאכלים בשל מרקמם או טעמם, הפרעות במערכת העיכול, חוסר עניין באוכל או טראומה הקשורה באכילה. ההפרעה מופיעה בעיקר אצל ילדים ומתאפיינת באכילת מאכלים ספציפיים בלבד מתוך רפרטואר מזון מצומצם, ירידה משמעותית במשקל, חסכים תזונתיים, עיכוב בגדילה ותלות בתוספים.  

מהם התסמינים?

לכל הפרעה תסמינים משלה. הם עשויים להיות למשל: עיסוק אובססיבי במשקל, ממדי הגוף וצורתו, אוכל, קלוריות וחישובי גרם שומן, חוסר נוחות ונכונות לאכול בחברה, דילוג על ארוחות או אכילת מנות קטנות מדי, תנודות קיצוניות במצב הרוח, בעיות במערכת העיכול, בעיות במחזור החודשי, קשיי ריכוז, סחרחורות, התעלפויות ובעיות שינה. 

כיצד מאבחנים ומטפלים?

ניתן להחלים מהפרעות אכילה אך לרוב נדרש טיפול ממושך לשם כך. אבחונן מתבסס על הרגלי האכילה, התסמינים הגופניים והנפשיים והמשקל. אבחון מוקדם מאפשר טיפול פחות אינטנסיבי ומעלה את הסיכוי למיגור ההפרעה בשלב מוקדם. הטיפול בהפרעה ובסיבוכיה צריך לכלול היבטים נפשיים ופיזיולוגיים ולערב פסיכיאטר/ית, מטפלים רגשיים (כגון פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) ודיאטן/ית. מטרותיו העיקריות הן ייצוב פיזי ונפשי, חידוש ההזנה ושיקום תזונתי, חזרה למשקל תקין/ איזון המשקל בהתאם לנתוני גיל, מין, גנטיקה והתפתחות, נורמליזציה של התנהגות האכילה, הפסקת התנהגויות פתולוגיות ומניעת הישנות. 

הטיפול התזונתי כולל ייעוץ פרטני, שקילה קבועה ומתן כמויות מזון מדודות מדי יום, שגדלות בהדרגה עד שהגוף מסוגל לספוג ולעכל אותן בדומה לעבר. השאיפה היא להגיע לשלוש ארוחות מלאות ביום, לרוב בתוספת ויטמינים ומינרלים.

הטיפול הנפשי נועד לעודד לשוב להרגלי אכילה בריאים, להעלות את הערך העצמי ותחושת השליטה, ולחזק יכולות ויסות ועיבוד של כאב נפשי ומנגנוני התמודדות. הוא יכול להיות למשל פסיכותרפי (שיחות), פסיכודינאמי ממוקד (מסייע להתמודדות עם מצבי לחץ ומחשבות ורגשות שליליים), וקוגניטיבי-התנהגותי (טיפול קצר מועד שיכול לזהות מחשבות שמעודדות דפוסי אכילה בעייתיים, לפעול לשנותן ולאמץ מחשבות חיוביות).

הטיפול הפסיכיאטרי עשוי לכלול תרופות שמטפלות בהפרעת האכילה ובתחלואה הנלווית (כגון דיכאון, חרדה והפרעה טורדנית-כפייתית – OCD).